בני משפחה מלווים
Caregivers
כמה פעמים נדרשנו לכתוב שם פרטי, שם משפחה, מצב משפחתי, שמות ההורים, שמות הילדים... בד"כ ענינו אוטומטית ולא הקדשנו לכך אפילו שמץ תשומת לב.
גם השאלה החוזרת: למי להודיע בשעת חירום, שם, טלפון, קירבה, סביר להניח שזכתה באותו יחס.
הכל נראה לנו כ"כ מובן מאליו.
יש לנו משפחות, גרעיניות, משפ' מוצא, מורחבות, ואנחנו רגילים להתנהל בתוך השיגרה שלנו ולהמשיך הלאה.
עד שברגע מסויים משהו קורה, משהו משתבש, ואחד מבני משפחתנו מתבשר שהוא חולה במחלה קשה, כזו שלא חולפת תוך כמה ימים, ואנחנו נדרשים לעצור.
העצירה הזו מפתיעה אותנו, אנחנו לא מוכנים לקראתה ואנחנו לא רוצים בה. בעל כורחנו מוטל עלינו תפקיד חדש במשפחה שלנו. אנחנו הופכים לבני משפחה מלווים, caregivers.
כמה עובדות: לפחות אחד מכל 4 ישראלים בוגרים הוא בן משפחה מלווה. כמחציתם בגיל 50 ומעלה. רובם נשים.
זה אומר שרוב בני המשפחה נמצאים עדיין במעגל העבודה. מרביתם נכנסים למעגל הסבאות והסיוע לילדיהם הבוגרים, וגם לילדיהם שעדיין מתגוררים בביתם. חלקם הם בני הגיל השלישי בעצמם.
לתפקיד בן משפחה מלווה אין הכרה רשמית בד"כ, וגם אנחנו מתקשים לתת לו הכרה.
בן המשפחה החולה הוא זה שנמצא במרכז העניינים, וסביבו מתרחשת הפעילות האינטנסיבית ואליו נשואות העיניים, והמחשבות והלב.
בני משפחה מלווים בד"כ נמצאים בצד, בצל, והרבה פעמים הם שקופים ולא מרשים לעצמם לקחת לעצמם מקום. הסביבה מצפה מהם והם מצפים מעצמם למלא את תפקידם החדש, במסירות ובהתמדה. אבל זה מאוד לא פשוט.
להיות בן משפחה מלווה מעמיד אותנו בפני אתגרים גדולים גם תפקודיים וגם רגשיים, ובד"כ אין לנו הכנה וידע וניסיון, והכי קשה, אין לנו מושג איך ומה ומי יכול לעזור לנו, ואם בכלל יש לנו זכות לקבל עזרה, כי הרי לא אנחנו החולים.
להיות בן משפחה מלווה זה מורכב ושוחק. השינוי הקיצוני שמתחולל בחיינו מעורר קונפליקטים פנימיים וחיצוניים. עולות בתוכנו שאלות שחוזרות ונשנות: האם אני עושה מספיק? האם מותר לי? מה איתי? מה עם החיים שלי? אנחנו מוצאים את עצמנו קרועים ומטולטלים באי וודאות וקושי רב.
ב'שותפים למסע' אנחנו רואים את הצרכים של בני המשפחה טרם האובדן המוחלט.
לכל חולה יש בני משפחה שקשורים אליו, והרווחה של כ"א מהם תלויה ומושפעת בקשר גומלין.
כאשר לבני המשפחה יש מקום שמאפשר לבטא את הרגשות, הפחדים, הקשיים והצרכים שלהם, וכל מה שעובר עליהם, כשהם מרגישים שהם לא לבד, ההשפעה המיטיבה היא על החולה ועל כל המשפחה.
במצבים אלו חשוב ללמוד לא להעמיס על עצמנו סבל מיותר, להבחין בין המצב ה"אובייקטיבי" אתו אנו מתמודדים, לבין הסבל הנוסף, הנובע מהתגובות, הפרשנויות והדפוסים שלנו.
דרך התרגול הבודהיסטית, המתבססת על עקרונות תיאורטיים בשילוב עם תרגול המדיטציה, מתמקדת בדיוק בנקודה הזו: ביכולת להבחין בין כאב בלתי נמנע, לסבל מיותר.
ב'שותפים למסע' אנחנו יוצרים מקום שנותן לבני המשפחה המלווים את ההכרה, את הנראות, את ההקשבה, את האפשרות לשתף ולהיתמך ולהיות ביחד במסע שהם עוברים.
התהליך נערך בהתייעצות ובחשיבה משותפת בלב פתוח עם עמותת CareGivers Israel.
קבוצות תמיכה לבני משפחה מלווים
~ ימי חמישי בשעות 19:00-20:30 בזום. בהנחיית אסתר כהן ונויה הדס אברמוביץ'.
~ ימי שני בשעות 18:00-19:30 בזום. בהנחיית מלכה פלדמן ונויה הדס אברמוביץ'.
מספר המשתתפים מוגבל לכ-10 על מנת לאפשר קבוצה אינטימית ומרחב שיתוף מיטיב לכולם.
ההשתתפות בקבוצה בעלות של 250 ש"ח לחודש.
על המנחות
אסתר כהן
פסיכולוגית, מטפלת זוגית ומשפחתית, מלווה וותיקה ומתנדבת ב״שותפים למסע״.
נויה הדס אברמוביץ'
מתרגלת ותלמידה, פסיכותרפיסטית גופנית, מנחה קבוצות מיינדפולנס,
מלווה א.נשים בעיבוד אבל אבדן והכנה למוות, מתנדבת בעמותת שותפים למסע.
מלכה פלדמן
במהלך לימודי אנתרופולוגיה פגשתי את תרבות המזרח הרחוק. לאחר שהשלמתי את התואר פניתי ללמוד רפואה סינית ויפנית. במשך שנים ניהלתי קליניקה טיפולית ובמקביל לימדתי רפואה סינית במסגרת מכללה.
מתרגלת את הבודהיזם במשך שנים רבות.
לפני שלוש שנים, החלטתי לעשות שינוי בחיי. עזבתי את המושב בו גרתי ועברתי לגור ליד בני במודיעין.
סגרתי את הקליניקה, נפרדתי מההוראה והצטרפתי ל"שותפים למסע" כמלווה.
ערב ההיכרות עם התוכנית - בני משפחה מלווים
את חלקו הראשון של הערב פתחה דר' נעמה אושרי שתדבר על כוחם המרפא של הנוכחות וההקשבה התומכת במסע הליווי הקרוב. השיחה נפתחה בסיפור ילדים, על נסיכה שחלתה ועל ליצן אחד בעל לב רחב ועיניים טובות, שידע עד מאוד להקשיב.
המשך הערב התקיים כשיחה פתוחה בין המשתתפים.
התהליך נערך בהתייעצות ובחשיבה משותפת בלב פתוח עם עמותת CareGivers Israel.
אנחנו מזמינים אתכם בני המשפחה של המתמודדים וכל מי שיש לו עניין בנושא לצפות במפגש.
שהרי כולנו במוקדם או מאוחר נהיה בני משפחה מלווים.